בראנץ' של יום ראשון במרכז אתונה הפך למסורת אהובה בקרב תושבי העיר, במיוחד עבור אלה שנשארים בחוץ עד מאוחר בליל שבת! זה התחיל לפני שנים רבות, מתוך הצורך לבלות עם חברים אחרי לילה של חגיגות – אבל זה בהחלט עדיין קשור לזמן איכות עם אנשים אהובים. בראנץ' הוא השילוב המושלם בין ארוחת בוקר לארוחת צהריים, אבל הוא הרבה יותר מסתם ארוחה גדולה של בוקר. קבוצה של חברים, מגוון עצום של מתכונים טעימים שאנחנו לא מפסיקים לנסות – אלה רק חלק מהמרכיבים שגורמים לנו לרצות שגם אתם תתאהבו בבראנץ' בדיוק כמונו.
רבים אומרים שארוחת הבוקר היא הארוחה החשובה ביותר ביום. אולי הם צודקים – אבל מבחינתנו הם רק חצי צודקים. כשמדובר בארוחה החשובה ביותר שצריכה לתת לנו את כל האנרגיה הדרושה כדי להתמודד עם הדרישות של היום, הבראנץ' הוא ללא ספק המלך. זו הדרך המושלמת להתחיל את היום, ואם זה היה תלוי בנו, היינו הופכים אותו לחובה עבור כולם… 🙂 בין אם אתם מתחברים לרעיון ובין אם לא, העובדה היא שבראנץ' בימי ראשון וגם בימים אחרים של השבוע נכנס לחיים שלנו – ולא נראה שזה עומד להשתנות בקרוב. אבל לפני שנתחיל לדבר על העתיד של הבראנץ', בואו נציץ לרגע בהיסטוריה שלו.
1890: המונח 'בראנץ" מופיע לראשונה
רבים מאמינים שגאי ברינג'ר הוא האיש שהמציא את הבראנץ'. בפרסום של Hunter’s Weekly בלונדון בשנת 1895, ברינג'ר נתן למאמר שלו את הכותרת “Brunch: A Plea” – למעשה תחינה או הצעה להקים את הבראנץ' כארוחה שתחליף את ארוחות הבוקר והצהריים המסורתיות של יום ראשון, תוך שהיא מציעה מפגש חברתי נעים ורגוע יותר, אידיאלי לאלו שבילו כל הלילה בשבת.
כך עשה הבראנץ' את הופעת הבכורה שלו עם ההבטחה להאיר את הבוקר של יום ראשון לאוהבי הלילה של שבת. ההצעה שלו כללה כמובן גם את הרעיון של ליווי אלכוהולי, ואולי בזכותו אנחנו מכירים את הבלאדי מרי והמימוזה כחלק בלתי נפרד מהבראנץ'. בשנת 1896 הופיעה המילה 'Brunch' לראשונה באמריקה, במאמר "The Newest Thing in Lunches" בעיתון New Oxford News and Notes for Women, שהציג לקוראים את הטרנד החדש.
1920: בראנץ' יוקרתי בבתי מלון
בשנות ה-20 הפך הבראנץ' לאופציה שמוגשת בבתי מלון יוקרתיים בכל רחבי ארה"ב. ידוע כי הסופרת הידועה אמילי פוסט נהגה ליהנות מארוחת בראנץ' בבית מלון יוקרתי, שכלל ביצים, צדפות וקוויאר.
1930: אימוץ מוקדם של הבראנץ'
בתחילת שנות ה-30 זכה הבראנץ' לפופולריות רבה בארה"ב, כאשר כוכבי הוליווד מפורסמים שעברו דרך שיקגו במסעות הרכבת שלהם נהגו לעצור לארוחה בשעות המאוחרות של הבוקר. הם היו מבקרים ב-Pump Room במלון Ambassador כדי ליהנות מבראנץ'.
בהמשך, באמצע שנות ה-30, הבראנץ' אומץ על ידי הציבור הרחב, כשהבינו כמה הוא פשוט, נוח וזול יחסית. עקרות בית, רווקים ונשים עובדות התחילו להכין מתכוני בראנץ' בבית. בייקון מטוגן, סופגניות, פנקייקים, מיץ תפוזים וקפה הפכו לדרך נינוחה ומהנה לבלות זמן איכות עם חברים או משפחה.
1940: הבראנץ' של יום ראשון הוא לכולם
בשנת 1940 הבראנץ' כבר התקבל באופן נרחב, ואחד מספרי הבישול הראשונים שהוקדשו לו יצא לאור. בשל עלות ההכנה הנמוכה שלו וכיוון שמדובר בארוחה משולבת, הוא הפך לפופולרי מאוד. בימי שבת וראשון אנשים הכינו בייקון, וופלים, ריבות, פירות וקפה, ועם כמה התאמות ושימוש בשיבולת שועל – הופיעו גם מתכונים חסכוניים יותר ליתר ימות השבוע.
1950: הבראנץ' נכנס לבתים שלנו
בשנות ה-50, מיד לאחר מלחמת העולם השנייה, חלה ירידה חדה בהגעה לתפילות הכנסייה בבוקר יום ראשון. לכן אנשים נשארו בבית עם המשפחה ונהנו מבראנץ' רגוע. מזונות מוכנים התחילו להופיע בסופרמרקטים, מה שהפך את הבראנץ' לשילוב של מרכיבים תוצרת בית ומרכיבים קנויים, והקל עוד יותר על ההכנה.
1960–1970: הבראנץ' שוברים את הכללים
שנות ה-60 וה-70 התאפיינו באווירה חופשית, וגם הבראנץ' אימץ את הגישה של "תעשו מה שבא לכם עם המתכונים". כל ספרי הבישול הגדולים לא הסכימו ביניהם מה צריך או לא צריך לכלול, והזלזול בכללים היה ברור. בעשורים האלו הכול סבב סביב רוח הבראנץ', והכלל היחיד היה שאין חוקים.
1980: עידן הבראנץ'
כמעט מאה שנה לאחר הופעתו הראשונה, התקשורת הכריזה שהבראנץ' כמעט והחליף את הארוחה האמריקאית המסורתית – ארוחת הערב של יום ראשון. בנוסף, ההתפתחות המהירה של שנות ה-80 הביאה את הבראנץ' בחזרה למסעדות ולמלונות.
1990: אהבה לבראנץ'
בשנות ה-90 אנשים באמת התאהבו בבראנץ'! מסעדות התחילו להציע אותו בכמויות גדולות גם בשבת וגם בראשון. יציאה לבראנץ' הפכה לבחירה הרבה יותר פופולרית מאשר להישאר בבית.
2000: הבראנץ' הופך לטרנד עולמי
הדים סאם הסיני – מבחר מנות קטנות שנהוג לאכול בבראנץ' במסעדות – זכה לעלייה עצומה בפופולריות. כמעט כל סגנון בישול החל לשלב מתכונים עם לפחות ביצה אחת. רוב האנשים התחילו לעמוד בתורים כדי להיכנס למקומות הבראנץ' המפורסמים ביותר, בעוד אחרים התחילו לעסוק בהשלכות החברתיות-כלכליות של התופעה.
